החלטה בתיק בש"פ 471/14

א.             ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו טהה) בתיק מ"ת 20686-11-12 מיום 15.1.14, בגדרה נדחתה בקשת העורר (המשיב 2 בבש"פ 598/14 (להלן העורר או המשיב 2)) לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו [בש"פ 471/14]; וכן בקשה להארכה שלישית מעבר לתשעה חודשים של מעצר המשיבים 3-1, וזאת בתשעים ימים, מיום 7.2.14 או עד למתן פסק דין בתיק פ"ח 20623-11-12 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפי המוקדם, בגדרי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן חוק המעצרים) [בש"פ 598/14]. עניינה של הפרשה בעבירות אלימות חמורות וכן עבירות כלכליות, שנעברו כנטען בין השנים 2012-2008, במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה שפעל בעיר באר שבע.

ב.             יצוין, כי המשיב 1 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת (ביום 23.1.14).

רקע

ג.              כנגד המשיבים ואחרים הוגש (ביום 12.11.12) כתב אישום (תיק פ"ח 20623-11-12), שתוקן ביום 26.11.12, המחזיק אחד-עשר אישומים.

למשיב 2 מיוחסות (בשני אישומים) עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק), סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) רישא לחוק, חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק; החזקת סכין לפי סעיף 186(א) לחוק (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, תשס"ג-2003) [אישום שביעי]; מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (להלן הפקודה) (שלוש עבירות), מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף (להלן חוק מע"מ) (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה), אי ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה ולפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ, אי הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות), אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות) [אישום תשיעי].

למשיב 3 מיוחסות (בשלושה אישומים) עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה (חמש עבירות), מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ, הלבנת הון לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה), אי ניהול פנקסי חשבונות לפי סעיף 216(5) לפקודה ולפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ, אי הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף 117(א)(13) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות), אי הגשת דו"חות תקופתיים למע"מ לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מע"מ (ריבוי עבירות) [אישום תשיעי]; קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק, סחיטה בכוח לפי סעיף 427(א) לחוק (כולן בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה) [אישום עשירי]; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק (בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה) [אישום אחד עשר].

ד.            לא מכבר עמדתי על העובדות הנטענות בפרשה בבש"פ 5359/13 מדינת ישראל נ' גרינברג (2013), כך שיובאו בקצרה רק אלה הנוגעות למעורבותם של המשיבים 2 ו-3:

כנטען באישום השביעי, הנאשמים 1 ו-3, מראשי הארגון, קשרו קשר עם המשיב 2 ויתר חברי הארגון לסחוט את אלירן חג'ג' המשתייך לחבורה יריבה (להלן אלירן). נטען, כי המשיב 2 והנאשם 5 התלוו אל הנאשמים 1 ו-3 לפגישה שנערכה עם אלירן בקניון הנגב בבאר שבע. במהלך הפגישה, שמטרתה היתה גביית "קנס" מאלירן בגובה 10,000 ש"ח בגין הימלטותו מידיהם יום קודם לכן, הביטו באלירן המשיב 2 והאחרים במבטים מאיימים עד לעזיבתם את המקום. עוד נטען, כי במסגרת הקשר האמור ניסו המשיב 2 והאחרים לחבול באלירן. באחד מאותם מקרים, שאירע ביום 23.8.12, נסעו יחדיו המשיב 2 וארבעה אחרים, בעוד כל אחד מהם נושא עמו סכין. אז - כך נטען - הבחינו באלירן יושב ברכבו, מיד חסמו את דרכו באמצעות רכבם, ויצאו מהרכב לכיוונו כשהם אוחזים בסכינים. אלירן נעל את דלתות הרכב, ולאחר מאמצים רבים הצליח להימלט מן המקום.

כנטען באישום התשיעי, בין השנים 2012-2008 היו המשיבים 2 ו-3 והנאשמים 1 ו-5 מעורבים בעסק למתן הלוואות בריבית, במסגרת ארגון הפשיעה. הנאשם 1 ניהל את העסק האמור בשותפות עם המשיב 3, אשר שימש גם כגובה בעסק, כמו גם המשיב 2 והנאשם 5. כן ניהלו המשיבים 2 ו-3 עסק הלוואות בריבית משלהם. נטען, כי גביית החזר ההלוואות והריבית נעשתה לעתים תוך שימוש בכוח ובאיומים. כן נטען, כי הללו פעלו במרמה על מנת להסתיר מידע מרשויות המס ומהרשות לאיסור הלבנת הון בגין הכנסותיהם ממתן הלוואות בריבית. בין יתר הדברים שעשו, עירבו המשיבים 2 ו-3 ויתר הנאשמים בין "רכוש אסור" לפי חוק איסור הלבנת הון לבין רכוש שאינו אסור, הסוו מקור הכנסה, לא הוציאו חשבוניות מס, לא הגישו דו"חות תקופתיים ועוד.

כנטען באישומים העשירי והאחד-עשר, במסגרת העסק למתן הלוואות בריבית, קשרו המשיב 3 והנאשם 1 קשר לפיו ילוה המשיב 3 סכומי כסף לאנשים שונים תמורת ריבית גבוהה, ואם יפגרו אלה בהחזר תשלומי ההלוואה והריבית, יאיים עליהם, תוך התייחסות לנאשם 1 ולמוניטין שצבר כאדם מסוכן, כדי להניעם לשלם את החזרי ההלוואה והריבית. שני האישומים מתארים מקרים שבהם איים המשיב 3 על לווים שונים.

ה.           עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של הנאשמים, ובהם המשיבים, עד תום ההליכים (ביום 12.11.12, מ"ת 20686-11-12); ביום 21.3.13 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה (השופט אבו טהה) והורה, בהחלטה מנומקת, על מעצרם של הנאשמים בפרשה עד תום ההליכים נגדם. נקבע, כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית, הן לקיומו של "ארגון פשיעה" והן להוכחת אשמתם של הנאשמים בעבירות המיוחסות להם. באשר לעילת מעצר, צוין כי לא הייתה מחלוקת בדבר קיומה. כן צוין, כי שירות המבחן לא בא בהמלצה לשחרור. באשר למשיב 2 נאמר, כי "הפרמטרים שנבדקו מעידים על רמת סיכון גבוהה למעורבות והתנהגות אלימה", ובאשר למשיב 3 צוין כי "הפרמטרים שנבדקו מעידים על רמת סיכון בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה". כן ניתן משקל לעברו הפלילי של המשיב 2. בית המשפט עמד על מידת מעורבותו בפרשה של כל אחד מן הנאשמים, כמו גם על מעורבותם של המשיבים, והטעים כי זו עמוקה ומתמשכת. כן, צוינה מעורבותם בעבירות הלבנת הון. נקבע, כי אין בחלופות המעצר שנבחנו כדי לתת מענה לרמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן הנאשמים לשלום הציבור ולבטחונו.

ו.              על החלטה זו הוגשו לבית משפט זה ערריהם של המשיבים 2 ו-3 (בש"פ 2515/13 ובש"פ 2597/13), ואלה נדחו בהחלטתו של השופט  זילברטלמיום 23.4.13. נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית בלתי מבוטלת המבססת הן את ביצוע המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום המתוקן והן את פעילותם בזיקה לארגון פשיעה. צוין, כי אמנם חלקם של השניים במעשים המתוארים בכתב האישום המתוקן קטן יחסית אולם, נשקפת מהם מסוכנות רבה, וכן קיים חשש ששחרורם לחלופת מעצר יאפשר להם לשבש הליכי משפט.

ז.              ביום 13.8.13 הוארך מעצרם של המשיבים ויתר הנאשמים בפרשה, ב-90 ימים נוספים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים (בש"פ 5359/13). עת נדרשתי למשיב 2 בהחלטה ציינתי:

"בהחלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 23.4.13 צוין, כי אמנם חלקו של המשיב 8 (המשיב 2 - א"ר) בכתב האישום המתוקן קטן משל שאר המשיבים (מבחינת היקף המעשים וטיבם). אולם, ממעשיו נשקפים מסוכנות רבה וחשש כבד מפני שיבוש הליכי משפט, שהרי חומר הראיות מבוסס ברובו על עדויותיהם של אותם לווים החשופים להשפעה ולהפחדות שונות. כן צוין, באשר לאישום השביעי, כי התנהלותו של המשיב 8 מלמדת על קשר עם חבורה עבריינית, המתנהלת באלימות, תוך נשיאת סכינים ללא מורא החוק; כך, כאשר היה שותף למרדף אחר אלירן חג'ג' ובניסיון לגרום לו לחבלה חמורה; עובר לדיון מיום 30.5.13 מונה עו"ד הלוי לייצוגו של המשיב 8. ביום 24.7.13 הוגש מענה לכתב האישום מטעמו של המשיב 8; לחובתו 6 רישומים פליליים, בעבירות תקיפת שוטר, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, העלבת עובד ציבור, סמים, החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ועוד. כן, הושת על המשיב עונש מאסר בן חודשיים, מאז החלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 23.4.13, וזאת בנוסף לעונש מאסר שריצה בעבר כחייל (בגין עבירת סמים); שירות המבחן התרשם בראיון עם המשיב 8 מגישתו המניפולטיבית, והקושי לנטילת אחריות כלשהי למצבו ולהישנות הסתבכויותיו. כן צוין, כי לא שילובו של המשיב בתהליך טיפולי למשך שנה וחצי, ולא ההליך הפלילי בו הוא נתון, היו גורם מרסן ומציב גבולות בעבורו. שירות המבחן העריך, כי קיימת רמת סיכון גבוהה למעורבות בהתנהגות אלימה, וכי ככל שזו תתרחש חומרתה הצפויה היא בינונית. באשר לחלופת המעצר שהוצעה, בבית הוריו בבאר שבע בפיקוחם ובפיקוחה של בת זוגו, צוין כי המפקחים לא יצלחו להוות גורם מפחית סיכון במצבו, ולפיכך אינם מתאימים לפיקוח. באשר לחלופת מעצר שניה שהוצעה, בבית בן זוגה של אם בת זוגו בדימונה, צוין כי המפקחים אינם ערים לקשיים העלולים לעלות בתקופת הפיקוח. כן צוין, כי אין ביכולתם של אלה להוות גורם סמכותי בעבור המשיב 8, ולא יוכלו לצפות מצבי סיכון ולהתמודד איתם. שירות המבחן לא בא בהמלצת שחרור" (פסקה ל"א).

וביחס למשיב 3 ציינתי:

"למשיב 9 (המשיב 3 - א"ר) מיוחסים שלושה אישומים בכתב האישום המתוקן, בגין עבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכוח ועבירות כלכליות, וזאת במסגרת עסקי ההלוואות שניהל בשותפות עם המשיב 1, וכן פעל בהם כגובה. השופט צ' זילברטל עמד בהחלטתו מיום 23.4.13 על מסוכנותו של המשיב 9, וכן על החשש הכבד מפני שיבוש הליכי משפט, שהרי חומר הראיות מבוסס ברובו על עדויותיהם של אותם לווים החשופים להשפעה ולהפחדות שונות; עובר לדיון מיום 30.5.13 מונה עו"ד מורנו לייצוגו של המשיב 9. ביום 28.7.13 קיבל בית המשפט את בקשת המשיב 9 להארכת מועד להגשת תגובה מטעמו לכתב האישום וזאת עד ליום 8.8.13; למשיב 9 אין עבר פלילי; שירות המבחן התרשם מהמשיב 9 כמניפולטיבי ומתוחכם, משהסתיר מידע בראיון שנערך עמו. שירות המבחן העריך כי קיימת רמת סיכון בינונית למעורבות בהתנהלות אלימה, וכי ככל שזו תתרחש חומרתה הצפויה היא בינונית. באשר לחלופת המעצר, בביתו שבבאר שבע בפיקוחן של אמו ואשתו, צוין כי אלה אינן מהוות דמויות סמכותיות ומציבות גבולות בעבור המשיב 9 באופן מפחית סיכון, ולפיכך אינן מתאימות לשמש כמפקחות. באשר לחלופה השניה שהוצעה, בבית אחותו של המשיב, צוין כי היא רואה בו קרבן בפרשה, ואינה מוצאת בעייתיות באופן התנהגותו. שירות המבחן לא מצא כי האחות ובן זוגה מתאימים לשמש כמפקחים. שירות המבחן לא בא בהמלצת שחרור" (פסקה ל"ב).

          וכן בפסקה ל"ג נאמר כי:

"...אין להטיל לפתחו של בית המשפט, ואף לא לפתח התביעה את העיכובים אשר בשלהם טרם החלו ההוכחות. מצויים אנו בתיק שלעת הזאת אין בו חולק על הראיות לכאורה, ואין חולק על עילת המעצר. כפי שראינו, כמעט כל אחד מן המשיבים נושא קופת שרצים, מי גדולה ומי קטנה יותר. שירות המבחן, הסמן השיקומי, לא בא בהמלצה ולוא לגבי אחד מהם. גם לגבי המשיבים 9-8 (המשיבים 2 ו-3 - א"ר), שהמדינה נימקה במיוחד את טעמיה להמשך מעצרם, לא חל לעת הזאת שינוי מאשר נקבע בהחלטתו המפורטת של השופט צ' זילברטל מ-23.4.13. איני סבור שבנסיבות שתוארו באשר למשפט העיקרי, שפרשת הייצוג לגבי חלק ניכר מן המשיבים תוארה מעלה, עומדים אנו בנקודת זמן של תזוזת "נקודת האיזון". על כן רואה אני לקבל את בקשת המדינה. אוסיף עם זאת, כי לטעמי על התביעה להשתדל להביא במועד מוקדם, בנוסף כמובן לעד המדינה, את הראיות הכרוכות במשיבים 9-8 ככל הניתן, כדי שתהא אפשרות לבחון בהמשך, ככל שתתבקש הארכה נוספת, זאת גם כדי להסיר ככל הניתן את עילת השיבוש, וכמובן איני נוטע מסמרות באשר לתוצאה. לעת הזאת יפים - בשינויים המחויבים - דברי השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 5272/06 מדינת ישראל נ' מוסלי (2006) 'כי לא ראיתי לאבחן לענין המעצר בין המשיבים בינם לבין עצמם, גם אם חלקם של כל אחד מאלו חמור ומורכב יותר משל חבריהם, שהרי כולם שותפים רבי השפעה בארגון הפשיעה, ולכל אחד מיוחסות עבירות חמורות שביצע בתחומי משבצת תפקידו בארגון'".

ח.             ביום 5.11.13 קיבל בית משפט זה באופן חלקי את בקשת המדינה, כך שמעצרם של המשיבים הוארך ב-90 יום נוספים בלבד (בש"פ 7375/13, השופטת ברק-ארז), ולא ב-150 יום כפי שהתבקש וכניתן לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. צוין, כי יש "טעם בעמדתה העקרונית של המדינה לפיה את המסוכנות המיוחסת למשיבים יש להעריך בהקשר הכולל של הדברים - כתב אישום הנסב על פעילותו של ארגון פשיעה. במקרים מסוג זה לא ניתן להתייחס לכל אחד ואחד מן המעשים בנפרד, היינו לראות לא רק את העצים בנפרד אלא את היער שבו הם צומחים". כן נקבע, כי "לא ניתן לומר בעת הזו כי התביעה לא נתנה משקל להמלצתו של השופט רובינשטיין באשר לסדר הבאת העדים - בשים לב לעובדה שבשלב זה התקיימו רק שני מועדים של שמיעת הוכחות ורק כעת, כפי שציינה המבקשת, צפויה להתחיל שמיעת ההוכחות בקצב מוגבר".